כמיהה היא צורך ורצון לקבל או להיות קרובה לדבר מה. זה יכול להיות משהו שחסר איש, אישה, מקום או רעיון... הכמיהה ל... היא מתוך תחושה של מחסור. מתלווה לזה הרגשה שלא ארגיש שלמה ללא הדבר הזה.
נכתבה הרבה שירה ובה השתוקקות, היכספות התאוות ואפילו געגוע...הכמיהה מלווה בדימויים ופנטזיות של הדבר החסר. זה צמאון, תחושת צורך נפשי עמוק.
ואכן...זו שאלה ראויה: למה אני כמהה כאישה בתקופה זו של חיי...
בקנאה יש גם רצון אך היא קשורה גם להצלחה ונחיתות. הרצון להיות במצבו של אדם אחר שסביבי. בדרך כלל הקנאה מבוססת על יתרון חומרי, גופני, שכלי, נפשי שאני חווה במישהי/ו סביבי. הקנאה עולה גם במקומות בהם אני מתביישת, למשל בקנאה באישה בעלת גוף חטוב אולי מסתתרת בושה על מבנה הגוף שלי... ולפעמים זה מלווה בתחושה של חוסר אמונה וייאוש ותסכול...
.רגש הקנאה לא קל לחוויה, וקשור להשוואה, לראיית יתרונו של הזולת. זה מלווה הרבה פעמים בעצבות וכעס. כבר נכתב בשיר השירים: " קשה כשאול קנאה"
עם זאת... קנאה מביאה לתחרות, ומאלצת אותי להתעלות על עצמי, לשקוד על פיתוח יכולותי ולהגיע למחוזות שלא הייתי מגיעה לולא התחרות.
משורר רומי מתאר את הקנאה כשוכנת בבקעה בה השמש אינה מאירה והרוח אינה נושבת הקנאה אוכלת נחשים כדי להזין את ארסה, והיא אוכלת.. את עצמה.
השאלות המתבקשות הן: במה ובמי אני מקנאה... האם זה מקטין אותי או ממנף אותי לגבוה יותר...
איך אני יכולה לעבור מקנאה באדם מסויים לקבל ממנו השראה עבורי... ואיך האנשים שבהם אני מקנאה יכולים לעזור לי להגשים את שלי? ואיך קשורה כמיהה לקנאה?