זו אישה שעל כתפיה תביעה ייצוגית של 167 מיליארד דולר בשם בני עמה
(אולי קצת ארוך אבל... שווה לקרוא!!!)
הקדמה ורקע להבנת הסיפור:
בקיץ של 2010 יצאתי למסע עומק בשמורות ה- flathead ה-Crow וה-Blackfeet במדינת מונטנה בארה"ב.
הביקור היה מדהים, מלמד ומעורר השראה. פגשתי את העצב, ההישרדות והמצוקה של האינדיאנים כמו גם את ההתחדשות, האמונה והרצון להשתקם.
אחת הנשים האינדיאניות האמיצות ,שהובילה בשם השבטים האינדיאנים את התביעה האזרחית הגדולה ביותר בתולדות ארה"ב היא אלואיז קובל.
וזה הרקע לסיפור שלה:
בשנת 1887 נחקק בקונגרס בארה"ב חוק בניסיון "לפתור את הבעיה האינדיאנית" במדיניות מתמשכת ועיקשת הממשל ניסה ואף הצליח לגרש מיליוני אינדיאנים ממאות שבטים לשטחים סגורים תוך הפרת כל ההבטחות והאמנות שנחתמו בין נציגי הממשל לבין ראשי השבטים השונים. מדיניות זו גרמה לשואה פיזית , תרבותית ובריאותית לאינדיאנים. טקסיהם נאסרו וכמובן שפתם.
כיום גדולתם, חכמתם, אומץ ליבם, תמימותם ונדיבותם נשכחה, זהותם אבודה והם מנסים להשיב לידיהם את זכויותיהם הטבעיות המוסריות והחוקיות בארצות הברית ובקנדה.
בכל סרטי הוליווד הישנים (שנעשו סטריאוטיפית ע"י האדם הלבן) מופיע הצ'יף האינדיאני האמיץ, הרע, הפרימיטיבי וצמא הדם, רוכב על סוסו הוא תמיד בעל כוח, ועל פיו יישק דבר . מפליא עד כמה חוטאית אותה תדמית כוחנית – לתפיסת העולם האינדיאנית.
הציר המרכזי בתפיסת העולם השבטית הוא המונח אימא אדמה, אותה רחם-ענק המכילה את כל הברואים ומביאה הזנה וריפוי בעצם היותה. עלינו לשמור לכבד ולחיות עימה בהרמוני. כיום האינדיאנים מתקשים לנהל את חייהם בצורה אוטונומית ומאוזנת, עוני ודלות לצד חדירת ערכים חומריים של כסף וכוחנות כל אלה הם רק התפאורה למפגש המופלא עם אלואיז קובול משבט ה Blakfeet שבמדינת מונטנה.
סיפור קטן על אישה גדולה.
על קובל שמעתי "במקרה". התכתבות מיילים שיחת טלפון טיסה של 18 שעות והנה אנחנו במונטנה בשמורת הblack feet.
מתרגשים מאוד ומגיעים לפני הזמן כדי להתרשם מהמקום. עיירה אינדיאנית קטנטנה. כיכר מרכזית אחת שתי מסעדות ביתיות ומלון אחד קטנטן. משרדה הוא מבנה צנוע שמזכיר קצת את קן תנועות הנוער.
עולים במדרגות עץ, אישה לא גבוהה חייכנית ולבבית מקבלת את פנינו, מודה לנו שטרחנו להגיע ולשמוע את סיפורה, מבקשת את סליחתנו על כך שיש שיחת ועידה חשובה ביותר שעליה לקיים עם עורכי הדין ונציגי הסינאט ושואלת אם נוכל לחכות כמה דקות.
על ספסל עץ נעים בפשטותו אנחנו מחכים.
כשמסיימת, מתנצלת, מזמינה אותנו להיכנס ומתחילה לספר:
"כבת שבט צעירה לא הבנתי איך זה, שהשכן שלי, אינדיאני בודד שקבל כמו כל האינדיאנים אדמה בשמורה מהממשל, חי בעוני רב, ובדלות בלתי נסבלת עד כדי כך שאינו יכול לחמם את ביתו הרעוע בחורף הקר. בקשתי מהרשויות לראות מסמכים, מספרים ורישומים. תגובת הממשל היתה :
"YOU ARE TOO STUPID TO UNDERSTAND"
אני חושבת לעצמי כמה זה מעליב אבל קובול לא מתעכבת לרגע וממשיכה ברצף
"לא ויתרתי, הלכתי ולמדתי ראיית חשבון ואחרי ארבע שנים חזרתי ובקשתי לברר את נושא הקרקעות".
וכך הסתבר לה שסיפורו של השכן הוא רק קצה הקרחון וחוזר במהדורות דומות.
זה פשוט שיום אחד ה-הרשות האינדיאנית הפדרלית מטעם הממשל האמריקאי החליטה להטיל מס רטרואקטיבי של אלפי דולרים על בעלי הקרקע האינדיאנים שמתגוררים בשמורה. מכיוון שאף אחד מהם לא היה מסוגל לשלם את המיסים השנתיים על הקרקע לרשות המקומית, הממשל "איפשר" להם לפדות את החוב בעזרת ויתור על הקרקע שניתנה להם. כאנשים שאינם מבינים בניירות וברובם גם לא דוברי אנגלית ברמה של הבנת מסמכים משפטיים, הם חתמו בתום לב וכך איבדו את הנכס היחידי שניתן להם.
שוב נדחקו האינדיאנים אל חוסר כל ותלות בקצבאות ממשל עלובות שלא מאפשרות חיים בכבוד. באדמות שנותרו בבעלות אינדיאנית בצעו קידוחי נפט, נכרתו יערות, עצים, נפתחו מכרות למחצבי נחושת ואפילו נלקחו שטחים פתוחים למרעה וחקלאות והכל בלי שום פיצוי והתייחסות לבעלי הקרקע האינדיאניים.
ב – 1996 קובול האמיצה, הגישה את התביעה הייצוגית הגדולה ביותר בתולדות ארה"ב בשם האינדיאנים הפזורים בעשרות שמורות, תביעה כספית של מעל 167 מיליארד דולר פיצויים על כל מה שנלקח בפועל מהאינדיאנים. בשלב הראשון זכתה במשפט, גם בשלב השני וגם לאחר שהממשל החליף את השופט.
בין לבין אחד הרעיונות של קובול היה לפתוח בנק אינדיאני עצמאי! כשפנתה לגורם הממונה בתחום, לעגו לה והוסיפו שאין לה מושג בבנקאות ולכן היא לא מבינה מה היא אומרת. קובול יצאה ולמדה שלוש שנים בנקאות ומנהל עסקים ופתחה את הבנק האינדיאני הראשון!
"מאיפה הכוחות להמשיך כנגד כל הסיכויים"?
אני שואלת, מבקשת לקבל איזה טיפ, איזו נוסחת קסם.
"יש לי כאן שתי תמונות, כל בוקר כשאני מגיעה למשרד אני מקדישה שתי דקות להתבונן בהן" אומרת לי קובול כממתיקת סוד.
"זו התמונה של סבא רבא שלי הוא היה הצ'יף המסורתי האחרון של השבט שלנו. כל בוקר הוא מישיר אלי מבט ומזכיר לי שיש לי זכות גדולה. הוא מזכיר לי שכל אדם במעגל נמצא בשירות אך גם מקבל את הכוחות והיכולות שתואמים את המשימות אותן הגיע לבצע. ואי אפשר לברוח מזה. אפילו אצלכם במסורת יש את הסיפור של יונה הנביא לא? " היא מתחייכת.
"הנושא של מנהיגות הוא נושא מאוד מרכזי אצלנו. מנהיגות זה להשפיע באופן שבו אנו עושים את הדברים . במסירות שלנו אל הדבר, באמונה שלנו בדרך ובמקום המחוייב שרואה את טובתו של כל המעגל.".
קובול עוצרת לרגע את שטף דיבורה וממשיכה
"אותו סבא רבא שלי היה אדם אמיץ, מנהיג ומקור השראה גם בימים הקשים של השבט. אי אפשר להיות מקור השראה לאנשים במשבר כשאתה קם כל בוקר אומלל ומדוכא. זה מחייב אותך לראות את כל הסיפור מנקודת מבט גבוהה יותר ונאורה יותר כמו העייט שרואה את הכל ממעופו.
"כל בוקר אני שותה קפה עם סבא, ואח"כ כל היום כבר נראה יותר קל.
את התה של הצהרים אני כבר שותה עם האמיצה הזו שעוזרת לי להלחם על הגינות ואמת" אומרת קובול ומצביעה על התמונה
אני מאוד סקרנית , נגשת אל הציור הענקי של נערה אינדיאנית רכובה על סוס ואחריה שישה סוסים קשורים בשיירה.
קובול מספרת שבחלק משבטי המישורים, הגברים לא הסכימו לקחת איתם אישה שרצתה לצאת למלחמה רק על רקע היותה אישה...
"מלחמה" ? אני שואלת כילידת הארץ, דור שלישי אני מריצה בראשי הקודח את מלחמות ישראל ,
קובול ממשיכה "זמן רב לפני שהלבנים הגיעו פיתחו אבות אבותי תפיסת מלחמה המבוססת על הפגנת אומץ ולא על הרג האויב. היה זה הרבה יותר מכובד ואמיץ לגעת באויב חי מאשר להרוג אותו, הייתה זו הפגנת כוח לגנוב סוס מהשבט השכן, הצהרת נוכחותו זו שמרה על סטטוס -קוו ומנעה מלחמה ואבידות מיותרות לשני הצדדים. גישה זו נדחקה עם בואו של האדם הלבן שהביא עימו נשק ומושגי מלחמה טוטליים
בתמונה מצויירת אישה צעירה שבקשה להצטרף אל הגברים ולגנוב מהשבט השכן סוסים.
הבחורים הצעירים לא הסכימו לקחת אותה
היא יצאה לבדה אל מעבר להרים וחזרה למחנה עם... שישה סוסים"!
אני נושמת. כמנחת מעגלי העצמה נשית ותיקה, יש לי את הזכות לקבל קורס מזורז בנשיות מעשית.
על האישה המדהימה הזאת עוד יכולתי לכתוב המון.
כשנפרדנו , קבלתי ממנה מתנה סימלית מוקסינים
"את האמת צריך להצעיד לפעמים השביל לא קל"
אלואיז קובל לחמה באומץ 18 שנה למען הצדק ונפטרה ב 2012
נטע אלוני תלמידה ומורה. מובילה את מרכז "טנקה" במעגן מיכאל משנת 1999 מרכז לסדנאות וקורסים של החכמה השיבטית בחיבור לעכשווי ומתמחה בתופי הריפוי האינדיאניים.