הילדה עם הסרטים האדומים

מעובד מתוך הספר 'דרך הלקוטה' | מאת ג'וזף מרשל | הוצאת טנקה

קבלו סיפור ברוח המצב. הסיפור מציף בתוכנו שאלות כמו מהו אומץ לב, מהי גבורה. מהי גבורת הסבתות? הסיפור של הילידים ביבשת צפון אמריקה (האינדיאנים). 

הילדה עם הסרטים האדומים |  מעובד מתוך הספר 'דרך הלקוטה' | מאת ג'וזף מרשל | הוצאת טנקה |

 ניתן לרכוש את הספר בהזמנה טלפונית  [הספר אגב הוצא בעשרות מהדורות במקומות שונים בעולם] .

 הסיפור נמצא בעמודים  167-8 . עריכת הסיפור נטע אלוני 

חיילים לוחמים אמריקאים ניסו לחצות את 'נהר העשב החלקלק' ולתקוף את המחנה של שבט הלקוטה. בכפר הגדול שהשתרע על פני יותר משלושה קילומטרים לאורך הנהר השתררו בלבול והמולה.  כנהוג כשהותקף כפר על ידי הפרשים האמריקאים, הנשים והילדים בורחים והבחורים הצעירים נשארים להגן. אבל אישה אחת היתה מודאגת בנוגע לגברים הצעירים במשפחתה שהיו בעין הסערה של הקרב מעבר לנהר.

היא לקחה את  ידה של נכדתה הצעירה  וביחד הן חצו את הנהר.  הלוחמים חלפו על פניהן וקראו להן לחזור אבל הן המשיכו בדרכן הלאה.  הן הגיעו לרמה קטנה -גבעה ממנה יכלו לראות היטב את המתרחש.

ענן חום של אבק היה תלוי על פני האדמה מטחי אש מרוביהם של החיילים היו רעש מתמשך, האישה הזקנה עצרה על הגבעה.

הזקנה נסערה והתייפחה בבכי ואז היא החלה לשיר. קולה היה צלול וחזק ועלה מתוך המולת האלימות ללא מצרים. היא שרה שיר מעומק הלב. שיר של אומץ וכבוד ללוחמים האמיצים שמגינים על בני עמם.

היא הרימה את זרועותיה בתפילה והמשיכה לשיר שירים מתוך הלב בזה אחר זה בעוד נכדתה צמודה לחצאיתה וצופה בעיניים פעורות לרווחה מפוחדות ותוהות.  

לוחמי השבט האמיצים לא ויתרו והניסו את החיילים.

עד מהרה חדלו הרובים לירות  הקרב כמעט והסתיים. ה'לקוטה'  ו'הסהילה' הצליחו לגבור על החיילים.  קולות ירי עוד נשמעו מידי פעם.. האישה הזקנה המשיכה לשיר גם כאשר דמעות זלגו על פניה. היא שרה ושרה ושרה.. עד ששכחו קולות הירי. 

והלוחמים החלו לחזור לביתם. לוחם רכוב על סוס התקרב אליה, הוא ירד מהסוס ותלה סרט אדום על זרועה.

הוא היה אחד מלוחמי העילית של הלקוטה, הם היו אמיצי השבט וכדי להבדילם מהיתר, סרט אדום היה מעטר אותם. הם ידעו להילחם עד הניצחון למען בני עמם עד לניצחון או מוות. 

 הוא ראה את הזקנה שרה, והכיר באומץ הלב שלה וקד לה, כשרכב לדרכו הופיע לוחם אחר ועשה אותו דבר ואחריו עוד אחד ועוד אחד עד שהזקנה היתה מכוסה בסרטים אדומים.

אישה זקנה אחת סיפרה לי את הסיפור הזה כשהייתי ילד. 

בתוך צמותיה הכסופות היו ארוגות רצועות בד אדום.  בד שנתנה לה סבתה. והיא... היתה הילדה הקטנה שעמדה עם סבתה כשהיא שרה את שירי הלב במהלך הקרב שנקרא אחר כך קרב 'ליטל ביג הורן' ב 1876 .

סבתה נתנה לה את הרצועות האדומות. היא בקשה שתזכור את דרכן של הנשים ואומץ לבן.  

להיות אמיץ לפי הלקוטה זה להציג אומץ או להציג אומץ במהלך קושי. 

אם אינכם יודעים להיות אמיצים הסתכלו סביב מצאו משהו שיודע ולכו אחריו או אחריה.

אם תלכו די זמן תלמדו להיות אמצים או שהאומץ שבתוככם יגלה את עצמו. 

כשזה קורה... אל תופתעו שמישהו הולך אחריכם...

זהו הסיפור המופיע בספר וקשה להבינו בלי להרחיב קצת  

על תפיסת המלחמה של הילידים: 

תפיסת המלחמה של שבטי הילידים במהותה היתה ממש שונה ממה שנראתה בסרטים שראינו על ה'קאו'בואים והאינדיאנים' שנוצרו בהוליווד.

 בספר דרך הלקוטה /הוצאת טנקה בעמוד 226 יש תיאור על תפיסת המלחמה:

"זמן רב לפני שהגיעו הלבנים פיתחו אבות אבותי תפיסת מלחמה המבוססת על הפגנת אומץ יותר מאשר על הרג אוייב. היה זה הרבה יותר מכובד ואמיץ כך חשבו לגעת באוייב מאשר להרוג אותו . לוחמים נהרגו בקרב פה ושם אבל הרג לא היתה המטרה העיקרית. לשבטים אחרים היו פילוסופיות דומות. [כמו לגנוב סוס ממחנה האויב כדי לאותת הפגנת כוח  המריבות היו קשורות לטריטוריות של מרחבי צייד ומקורות מזון].

לפעמים נערכו קרבות מתוכננים מראש שבהם נפצעו רק גברים אחדים, הצד שהפגין יותר העזה ואומץ היה המנצח. גישה זו למלחמה נדחקה הצידה כשהתחילו שבט הלקוטה להשיב ללבנים מלחמה -שערה".

..."האדם הלבן, הם לא הבינו את תפיסת הכבוד שלנו. אבל הרג הם הבינו גם הבינו...  היסטוריונים וסופרים קבעו שהלוחם הדגול 'קרייזי הורס' ניסה לחקות את טקטיקות המלחמה של הלבנים משום שדרכם היתה טובה יותר. 

אין זאת האמת! 'קרייזי הורס' היה אחד הראשונים להצביע על כך שהדרך היחידה להביס את הלבנים הוא להרוג אותם, משום שזאת היתה הדרך של הלבנים".

  קרב 'ליטל ביג הורן' היה נקודת מפנה לכך על אף שניצחנו בקרב, כי אחריו החל מסע הרג אכזרי של הלבנים את הילידים.  

תוספת שלי [נטע]:

ובאשר לנו, הקוראים, נוכל אחרי הקריאה של הסיפור, לשהות בכמה שאלות פנימיות כמו:  איזה דברים אמיצים אני עשיתי ומה אני עושה בפועל כדי לתת גיבוי לאומץ לב שאני רואה סביבי. 

ניתן לקשור זאת לגבורה שנראית וברורה לעיין וגם לגבורה שאינה נראית לעין ואינה בקדמת הבמה ובדרך כלל קשורה לגבורתן של הנשים...

מהי גבורה האם גבורה בהכרח רק קשורה לתחומי מלחמה ? 

ואולי גבורה היא כל דבר שיש בו החזקת ערך כלשהו שנעשית למען דבר שמעבר לנוחיות הפרטית? 

במציאות שלנו בישראל שהיא רוויית מלחמות המושג אומץ לב נקשר בדרך כלל עם גילוי אומץ לב בשדה הצבאי, אך אומץ לב יכול לבוא לידי ביטוי בתחומים שונים: בריאותיים, חברתיים, משפחתיים, ואחרים...

כולנו מוזמנים.ות לתת את הדעת על כך .