פרופ' מריה ג'ימבוטס מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס חקרה במשך כחמישים שנה את התרבויות העתיקות של אירופה ואסיה, וכתבה כעשרים ספרים. בספרה "תרבות האלה" היא מתארת על פי הממצאים חברה אנושית של תרבות מטריארכלית שהתבססה על כבוד לאדמה ולטבע, חברה שהיה בה חופש למעמד הנשים ושיתוף פעולה בין גברים ונשים מהתקופה הניאוליטית שמתמקדת בדמות האם. האלה ועובדי הדת שערכו את הטקסים הקדושים היו הנשים - הכוהנות. מכיוון שחיים חדשים יצאו דרך גופן של הנשים, כפי שיצאו מהאדמה, נשים נחשבו כהתגלמות הקדושה. החיים היו בהלימה לטבע ולעונות השנה ובני האדם השתלבו בתוך הבנת המחזוריות. תרבות האלה נהרסה על ידי גלים של עמים נודדים תוקפנים ממוצא הודו אירופי, שפלשו ליבשת. בין השנים 4,500-2,400 לפני הספירה. הם נקראו קוגאנים או אריאנים.
תרבותם של הפולשים התמקדה באב, הם היו שוחרי מלחמה, בעלי אידיאולוגיה פטריארכלית אכזרית ובתרבות שלהם שלט הגבר החזק בתוך מבנה היררכי רודני. הם הרסו את התרבות שהתבססה על הנקבה וראו עצמם כעליונים משום שיכלו לנצח את תרבות האלה. תרבות האלה לא דוכאה לחלוטין על ידי הפולשים אלא התחברה בעל כורחה עם דתם של הכובשים. הפולשים כפו את תרבותם הפטריארכלית בעזרת טבח ואונס והאלה הגדולה הפכה להיות רעייתם הכנועה. מאפייני עוצמה שהשתייכו לאלוהות הנשית נוכסו וניתנו לאל הגבר, ולראשונה גם החלו להופיע במיתוסים סיפורי אונס.
המשכו של התהליך היה על ידי הדתות: דת העברים, הנוצרים והמוסלמים בהמשך שבהן שלט האל הגברי שנטל לעצמו את המקום הראשי. האלות נמוגו אל מאחורי הקלעים ועמן גם הנשים בחברה.
אנשי הדת ששרתו את האל היו צריכים להיות גברים בלבד והחלו איסורים על הנשים. עד היום איסורים אלה קיימים בווריאציות שונות: קשירת רגליים, כיסוי גוף מוחלט, רעלה, גזירת שיער, איסור שירה ועוד. בל נשכח שבזרמים יהודיים מסוימים, עוד היום סדין מכסה את גופה של האישה בעת האקט המיני כחיץ בין גופה, הנחשב רווי חטא מעצם היותו בעל רצונות ותשוקות, לבין גופו של הגבר הנעלה.
האבטיפוס של חברה פטריארכלית מורכב מהגבלת נשים ותפיסתן כנחותות וחוטאות, איסורי מין, שמרנות ומדיניות של שליטה, הדגשת ההבדלים בין המינים והערצת האב.
בתרבות הפטריארכלית, הרכוש הועבר מאב לבן, נשים כבר לא היו שוות לבני זוגן וזכות קיומן היתה בעיקר כדי להוליד ילדים ועדיף זכרים. מיניות חופשית לא הייתה מקובלת בתרבות זו.
גם בתקופה מאוחרת יותר, בנצרות, הגוף המקודש של חווה הופך להיות מקור הרע. בענייני הדתות התקיים מעין קונצנזוס בעניין נשים: מטרת קיומה של האישה היא לשרת את המין הזכרי ולהעמיד צאצאים זכריים על מנת שאלו יוכלו להתחבר לאלוהים ולגאול את העולם מן החושך שבו הוא שרוי.
בהבנת המונח "אלה" יש את היסודות להתחברות אל הטבע ואל הטבעי. לקדש את הטבע ואת המחזוריות הנשית, לקדש את מתן החיים ואת השמירה עליהם; את האינטואיציה, את המיניות המקודשת, את הרגש ואת השאיפה לשלום.
וכך גם היתה מאורגנת החברה. התפתחה בה חקלאות הבנויה על דאגה לחלשים, מתירנות במין כדבר מקודש (ללא רכושנות ובעלות זה על זו). מעמד הנשים היה גבוה ועקרונות ההתארגנות – דמוקרטיים. במקומות רבים באירופה ואסיה נמצאו שרידים של תרבות זו ולא נמצא בהם אף לא כלי מלחמה אחד.
באי הקטן מלטה נתגלו יותר מ- 400 שרידי מקדשים מסוג זה. מקדשים עתיקים הבנויים כגוף נשי.
המיניות הייתה מקודשת בין נשים וגברים והוגשה כמנחה לאלה הגדולה..
נראה שבתקופה שלנו, יותר מאי פעם, יש צורך ללמוד ערכים הקשורים לתרבויות המבוססות על הנקבה, ערכים של חמלה וריפוי, של נתינה והגנה, של הזנה, של שמירה על החיים כדבר קדוש.
היום קיימת בעולם תנועה גדולה. (שלא כמו בפמיניזם הישן, שנעזר בכלים כוחניים) מעין מהפכה רכה של חיפוש וחקירה של המהות של הנשיות שלא מתוך ראיה זכרית, חיפוש מקור הכוח של האישה לפני שנתלשה ממנו כדי להתאים עצמה לעולם גברי.
המסע הבא למלטה יצא ב9-13 למרץ והנושא של המסע הפעם:
חיבור לאם הגדולה שבתוכי (כולל סוגיית האימהות לדורותיה ). זהו מסע למקדשים העתיקים במלטה בשילוב טקסים שירה שבטית ותופי הריפוי האינדיאנים ונטע אלוני
לפרטים בטלפון בלבד ולא דרך הפייסבוק
052-3234902