שנה עגולה על שום מה? ולמה חשוב שתהיה לנו שנה של מעגל...
פתיחתה של שנה, כמוה כפתיחתו של יום במסורת השבטית.
באופן מודולרי נהוג לדמות את מעגל השנה למעגל היממה. יש לפתוח את המעגל החדש בשחר, עם השמש הזורחת מהמזרח.
וכך...עם כיוון תנועתה של השמש, אל הדרום. (זמן שבו השמש בזנית, ממש מעלינו), משם ממשיכה השמש אל שקיעת השמש שבמערב וסיומו של היום הוא כסיומו של המעגל, בצפון. שם גם עם החושך והלילה.
המעבר בין תשע"ו לתשע"ז הוא בדיוק עם סיומו של המעגל הישן ותחילתו של החדש... כלומר בסיומו של הלילה... כשקרן השמש הראשונה מפציעה מהמזרח מאירה מחדש את המציאות ומעגל חדש מתחיל.
כך סובב לו העולם יום ועוד יום, שנה ועוד שנה ועוד שנה.
וכך גם נוצרת מעין ספירלה שכיוונה למעלה.
במעלה הספירלה הזו דואה העייט שמיטיב לראות ממעוף הציפור את כל התמונה כולה את חלוף השנים והחכמה שהצטברה ...
הדרך האינדיאנית היא דרך המעגל, ואכן בטבע הכל במעגל.
זהו מעגל החיים הקושר את כולנו, אנשים עצים חיות, שמים ואדמה כאחד. על פי המסורת האינדיאנית, לכל אדם יש ארבע תקופות או שלבים : (1) הילד/ה שבתוכי, (2) הצעיר/ה שבי (3) האיש/ה-בוגר/ת, ו-(4) הסב/תא החכמ/ה.
בכל אחת מאיכויות אלה טמונים עבורנו שיעורים, ידע, ריפוי וחכמה העוברת מדור לדור. מאם לבת ...ומאב לבנו.
כשאני לומדת להבין ולקבל כל שלב ולכבדו כחלק ממעגל החיים הטבעי שלי ומחלק ממעגל השנה שלי, אני מבינה שבכל שלב נמצאת חכמה.
חכמתה של הילדה מזינה ומוזנת מחכמתה של הזקנה שבי, ובתוך גופי הזקן ונפשי המתבגרת חבויה ילדה שובבה ונבונה.
כל חלק שבי כמו כל חלק של השנה מוסיף את ייחודיותו לחיים שלמים של חיבור. כל שלב בא בעיתו ולכל דבר מקומו ההולם, כשם ששמחה מאזנת עצב, ונתינה את הקבלה, היום את הלילה והאור את הצל כך כל חלק מביא מחוכמתו. יש לנהוג בכבוד משמעו, לתת מרחב לכל שלב בו אני נמצאת במלוא הסבלנות. בלי להאיץ ולזנב כדי להגיע כבר לשלב הבא. כך נראית גם שנה שמתנהלת נכון בלי להאיץ להיות נוכחת בכל מפגש ובכל שלב.
שתהיה לנו שנה של סבלנות וחיבור לכל אחד מארבעת החלקים שבתוכינו.
שנה טובה