"בואו נצא אל הטיפי", קראה לנו נטע. יצאנו אל השביל המוליך אל הטיפי, נכנסנו לתוכו. עמדנו במעגל בתוך הטיפי, עצמתי את עיני, נשמתי מלוא החזה אויר, שקעתי למחוזות רחוקים....
...קבלתי את המסגרת לתוף ואת העור שהיה מושרה במים במשך הלילה. נגעתי בעור הרטוב.
"האינדיאנים יודעים, החיה שמתה, הקריבה את עצמה לשירות המעגל כדי להביא יותר אור"הוסיפה נטע, קולה הדהד בתוך המעגל.
לארי החל להסביר את שלבי העבודה. בדקתי את העור החלטתי איזה צד יהיה הפונה כלפי חוץ. הנחתי את העור על השולחן, עליו שמתי את החישוק, התחלתי לסמן את המקומות בהם אנקב חורים בעור.
התרגשתי. הקשר שלי לתוף התחיל לקרום עור וגידים, אחרי שנקבתי את החורים קבלתי רצועה ארוכה מאוד של עור, התחלתי להשחיל אותה בתוך החורים, נעה על פי ההנחיות של לארי. לאט-לאט היה העור מחובר לחישוק בחיבור אמיץ. שמרתי על המרכז.
עמדה לפני עבודת המתיחה. לבשתי כפפות לידיי, כדי שרצועת העור לא תחליק, התחלתי למתוח. המתיחות צריכות לחזור על עצמן כמה פעמים. במתיחה האחרונה נעזרתי בלארי.
נותרה מלאכת הקליעה של הרצועות, בחלק האחורי של התוף. בחרתי בקליעה מורכבת, בעלת אופי קישוטי. קלעתי שתי וערב, משווה לתוף שלי הדר מלכות.
אהבתי אותו, כל רגע נוסף בעבודה שהשקעתי נתן אותותיו. התחברתי אליו, הרגשתי אותו, יצרתי אותו, הקשר שלנו נברא תוך יצירה, זה תהליך חזק ועוצמתי. התוף היה מוכן לתפארת. עכשיו הנחתי אותו, לנוח.
בחרתי ענף של עץ זית מגולף, כדי להכין ממנו מקל הקשה....
...כל שלב בעבודה, העמיק ברובד נוסף את ההכרות שלנו, את המפגש, את ההתרגשות.
נשלמה מלאכת הכנת התוף. עכשיו הוא ינוח חודש ימים, יתייבש, יקבל את צורתו הסופית ...
...יש לי תוף שרתי לעצמי, יש לי תוף, הדהד ההמהום באוזני, יש לי תוף, הנחתי אותו אחר כבוד במושב לידי....
...בבוקרו של יום שבת הוצאתי את התוף מהארון, הנחתי אותו במכונית, נסעתי ליער בירושלים, להשמיע את קולנו לרוח הגדולה.
פסעתי נרגשת אל תוך היער, התוף בידי, בחרתי עץ בעל גזע עבות ישבתי נשענת בגבי לעץ, התוף בידי. העברתי את ידי על גבי העור החלק, המתוח, בליטוף ענוג של הכרות, קצת ביישנית, מהססת. הכיתי במקש, בעדינות, הגברתי את העוצמה עוד ועוד, החלשתי חליפות, זה היה טקס היכרות. דמעות עלו בעיניי כששמעתי את קולו, עמוק,מגוון, מרטיט.
הוא הרטיט את נימי נפשי, הוא היה אחד עימי. שרתי התפללתי, הכיתי בו ברוך, בעוצמה , הוא נענה . חברתי מילים ומנגינה , קמתי, הלכתי בשביל צר ביער, הולכת ושרה, הולכת ומכה, ודמעות של שמחה ואהבה מציפות את פניי. רוחי היתה חופשיה. העורב מעליי השמיע את קולו ואני עניתי לו בקולו של התוף.
שמחה מלאת ציפיות נסעתי ביום שישי למרכז טנקה. לבי הלם בהתרגשות כשהגעתי למקום. טיפי ניצב בפאתי בוסתן קסום, שנמצא בתוך מכתש מוקף סלעים. בית עץ ציורי. שבילים נמתחים בין הבוסתן הבית והטיפי. דמעות עמדו בעיני, המקום הזה נבנה בהדרת קודש, באהבה.
...נטע ולארי קבלו את פני במאור פנים, עוד זוג אמור להגיע לסדנא, שמחתי.